מהרהוריו של חוקר מקדש תורני

יש כמה קשיים שמטרידים כל חוקר תורני –
קודם כל: למי אני כותב. האם יש מי שיקרא את מה שאני אכתוב?
וגם אם יקראו את זה – האם יש מי שיבין? האם הדברים לא כתובים ברמה גבוהה מדי, בשביל הקורא הממוצע, שאינו מצוי בנבכי הסוגיות?
ואם אכתוב את זה בשפה פשוטה, ואשתדל להבהיר כל פרט ופרט, האם זה לא ייראה יותר מדי מרוח? האם זה לא ירחיק את תלמידי החכמים, שמצפים לקרוא דברים ברמה גבוהה?

דבר שני:
על מה אני כותב. האם הנושא שאני כותב עליו הוא באמת נושא חשוב, שצריך להתמקד בו?
האם אין נושאים הרבה יותר דחופים לעסוק בהם?
ובכלל, האם באמת צריך להסתכל בכל אחד מהמפרשים ולראות מה הוא אומר? האם באמת יש צורך לדקדק בדברי כל אחד מהראשונים? והאחרונים?

דבר שלישי:
מוסר הכתיבה. האם אני ממהר לאיזה מקום בכתיבתי? האם יש לי תאריכי יעד מוגדרים שעד אליהם צריך לסיים דברים? והרי תמיד אפשר למצוא עוד ראיות, להקשות קושיות, להוסיף הוספות…
בפרט, כאשר לא צריך לתת דין וחשבון מסודר לאף אחד על הכתיבה. ניתן להתחיל יום אחד – והסוף רחוק; ואז להחליט שיש נושא אחר ולהתחיל לעבוד עליו, וגם אותו לא ברור מתי מסיימים…

דברים אלו מעסיקים כל אחד שעוסק בכתיבה תורנית – ובכלל, כל אחד שמפרסם מאמר תורני, מתמודד עם השאלות הנזכרות. אבל בכתיבה בענייני הר הבית והמקדש, נוספות שאלות נוספות –

1. זהו נושא חדש. יש אחריות לכתיבה שלך. יכול להיות שאתה מהראשונים לכתוב בנושא, ואחר כך יצטטו את דבריך. ויכול להיות שיש רבנים שכתבו לפניך, אבל לא רבים, ובהחלט ייתכן, שמהרבנים לפניך שהתייחסו לנושא, לא בררו את הנושא כמו שצריך. צריך לגשת לנושא בזהירות ועם הרבה ענווה, אבל גם לדעת, שלא לקבל באופן מוחלט דברים שנכתבו קודם לכן, שהרי אין מסורת פסיקה מסודרת בעניינים אלו.
2. יש הרבה רגישות בעניינים אלו. יש שיכולים לראות בך פורץ גדר, ויש שיכולים לראות בך שמרן קיצוני. אפשר לחטוף על הראש מרבנים גדולים ונודעים – מכל הכיוונים.
3. מאחר שהדברים אינם נוגעים לחיי היום-יום, הרי שהביקוש בציבור אינו כל כך גדול לכך. החשש שדברים נכתבים וכמעט ולא נקראים, פעמים רבות הופך להיות הרבה יותר ממשי.
4. הרבה מהעוסקים בעניינים אלו, נמנעים מלעסוק ישירות בשאלות המעשיות – אלא רק בדרך אגב. ספרי הסבר על הגמרא או על הרמב"ם, יכולים לדבר גם לציבור שרחוק מלעסוק באופן מעשי בשאלות על הר הבית והמקדש. אולם האם באמת זהו הדבר הנכון לעשות – להתמקד בכתיבת פירושים והרחבות, ולא להתמקד בשאלות שמשמעותיות להלכה ולמעשה? האם עם ישראל לא זקוק בדחיפות למחקר ישיר על הר הבית והמקדש?